מנהלים צריכים עובדים שלא מפחדים מהם...

הבדידות המזהירה בצמרת מעוררת לפעמים רגשות עזים ומתסכלים – לראות מולך עובד שמפחד ממוצא פיך, שמחכה לראות איך תגיב/ לאן הרוח נושבת כדי לבחור איך לענות לך זה לא פשוט... אתה מרגיש שאין באמת על מי לסמוך, אין מי שיחזיר לך פייט, אין עם מי לחשוב... וזה מבודד אותך עוד יותר... יש כאן שתי שאלות מרכזיות לשאול: 1. האם זה בגללו - בגלל העובד? 2. האם זה בגללי? • אם זה בגללו – תן לו את העזרה בכל דרך שתמצא כדי שיהיה מסוגל לעמוד מולך - בסופו של דבר זה לטובתך. • אם הגעת למסקנה שזה בגללך – קבל חיזוק חיובי על המסקנה – אתה בדרך הנכונה... היום ישבה מולי לקוחה - אשת מקצוע מאד מוערכת, מישהי עם קבלות מוכחות של הצלחה בעבודה. כמומחית במקצועה היא מזומנת לפגישות התייעצות ותכנון של פרויקטים חשובים בתחום התמחותה, פגישה כזו אמורה היתה להתקיים לפני כשבוע והיא גילתה לא מעט חששות לקראת הפגישה - בעיקר מאופן הביטוי של המנכ״לית – היא הגדירה אותה ככוחנית/דורסנית, עיקר החשש שלה היה שתמצא את עצמה שותקת, מתבטאת באופן לא חופשי, יושבת מולה מכווצת ולא מעזה ומן הסתם לא תורמת את תרומתה המקצועית החשובה... בקיצור – פוחדת ממנה... תהליך קצר וממוקד של הכנה לפגישה והתייחסות אל החששות ואל הכיווץ אפשר לה להגיע לפגישה הרבה יותר קשובה, נוכחת ממקום שקט ובוטח ורואה בחופשיות מה נכון באמת. אומר במאמר מוסגר שפגישת ההכנה נעשתה לאחר ותוך כדי רצף של שיחות התבוננות שקדמו לשיחה ומן הסתם תרמו להבנות עמוקות מצידה. התוצאה? היא מספרת שבסוף הפגישה המנכ״לית הישירה מבט, התיישבה לאחור ואמרה – הרעיון שלך מאד מעניין... בואי נצא לדרך! המנכ״לית סופסוף הרגישה שיש עם מי לחשוב באמת – יש על מי לסמוך, והיא עצמה הרגישה תחושה של חופש ושחרור – היא הולכת לעשות את מה שהיא רוצה!