בואו נדבר לרגע על תחושת הפספוס...

בואו נדבר לרגע על תחושת הפספוס...

יש ימים שיש תחושה של זמן אינסופי - יום אחד זה יקרה...

ובינתיים אנחנו מתפקדים ביומיום, עושים, פועלים, עובדים, מפתחים קריירה וכו׳

אלא שמגיע רגע שמגלים שזה לא זה! לא לילד הזה פיללתי...

היו לי ציפיות מעצמי וידעתי בתוכי שיש לי את הכלים והיכולת להגיע למשהו שלם וחופשי, עם ביטוי מלא והשפעה - והנה אני מגלה שזה ׳על יד׳ או גרוע אף מזה - זה בכלל לא בכיוון...

למה זה בעצם?

אחת הסיבות האפשריות לכך היא פחד מאינטימיות...

הי! מה הקשר?!

ובכן: למשל, אם יש בי רעב לביטוי עצמי חופשי, אבל אני מגלה שבכל פעם שאני רוצה לבטא את עצמי בחופשיות, אני חוששת מאיך הצד השני יגיב, או יפרש את זה ולא מתבטאת באופן חופשי לגמרי - מה שקורה הוא שאני בולמת את עצמי - אני עוצרת את מה שיש לי לתת.

לשאלה מה יתאפשר אם כן אתבטא בחופשיות - תשובה אפשרית היא - תתאפשר אינטימיות עמוקה עם הצד השני, ומכאן גם השפעה ונתינה.

אז ב׳הפוך על הפוך׳ - מה קורה כשאני חרדה למה הוא חושב ואיך הוא יקבל את מה שיש לי להגיד?

לא מתאפשרת אינטימיות!

יוצא מכאן - שבגלל הפחד מאינטימיות מתפספס הביטוי המלא והאותנטי - ומכאן מתפספסת גם התרומה שלי לעולם...

והנה תחושת הפספוס!

תחשבו על חיים שלמים שעוברים עם חששות על מה יגידו, ואיך זה משפיע על הביטוי המלא, האותנטי, המשפיע והמקדם שלנו...

מסובך? - כן, אנחנו יצורים די מורכבים...

בהצלחה!