אנחנו מתמודדים! יש לנו קריירה מוצלחת, לא נותנים לעבר להשפיע על חיינו - הכל כמעט טוב... ובכל זאת - שוב ושוב ושוב אנחנו פועלים מתוך אוטומטים בלתי מוסברים, כשקורה משהו מרגיז, מעצבן?... מייד הסנטר שלנו משתבש - כמעט שכחנו איך קוראים לנו..., הדם עולה לראש, קצב הדיבור מתגבר, הדופק מואץ ועוד?... אז זהו - שלא לגמרי התגברנו... אנחנו עדיין נמשכים לאוטומטים שאנחנו לא בהכרח רואים את הקשר ביניהם לבין החוויות שהוטבעו בנו ומשם אנחנו פועלים - בלי באמת אפשרות בחירה... וזה כמובן משפיע על הקרייר

בואו נדבר לרגע על תחושת הפספוס... יש ימים שיש תחושה של זמן אינסופי - יום אחד זה יקרה... ובינתיים אנחנו מתפקדים ביומיום, עושים, פועלים, עובדים, מפתחים קריירה וכו׳ אלא שמגיע רגע שמגלים שזה לא זה! לא לילד הזה פיללתי... היו לי ציפיות מעצמי וידעתי בתוכי שיש לי את הכלים והיכולת להגיע למשהו שלם וחופשי, עם ביטוי מלא והשפעה - והנה אני מגלה שזה ׳על יד׳ או גרוע אף מזה - זה בכלל לא בכיוון... למה זה בעצם? אחת הסיבות האפשריות לכך היא פחד מאינטימיות... הי! מה הקשר?! ובכן: למשל, אם יש בי רעב